כמות הספירות

הספירות הן עשר ולא ט’ ולא י”א

מספר הספירות והסבר אופן פעילותן הם עיקרי תורת משה רבנו אשר קיבלם בהר סיני כחלק הסוד שבתורה.

כתב הרמ”ק פרדס רימונים שער א פרק א: ”ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל. והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות והנה אתנו ספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע”ה… וז”ל עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ולא אחד עשר. הבן בחכמה, וחכם בבינה. בחון בהם וחקור מהם ודע וחשוב מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו עכ”ל…”, ובשער ב פרק ג: ”יש סוברים שהדעת גם כן ספירה ואינו כן הוא: ”מוכרח מתוך דברי רשב”י ע”ה כי הדעת הוא מציאות הת”ת הנעלם בין אבא ואמא וזהו הנק’ ב”ן י”ה שעל ידו יחוד חכמה ובינה כמו שנאריך בעניינים אלה בשער ההוא”. עניין כמות עשר ספירות מוזכר באלפי מקומות בתורה שבעל פה, כאן מובאים קצתם.

בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו פרק א משנה ג: ”עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר”.

וכן הוא בספר הפליאה המיוחס למשה רבינו ד”ה כשעלה משה: ”שאל משה למטטרון בעשרה מאמרות נברא העולם א”כ אחר שתאמר ראשון או אחד ולרדת להשלים לעשר א”כ הרי הראשון או האחד יש לו מקום המנין, א”ל למשה כל הי’ מאמרות מושפעות אך עלת העלות אינו מושפע ואינו בכלל העשר וגם מתוך מעלתו והעלמתו אין אות בתורה שירמוז אליו לא קטן ולא גדול אפי’ קוץ הי’ וכל העשר נאצלות א”כ יש מאציל וכיון שהכל מושפעים א”כ יש משפיע וכל המושפעים כולם אדוקים בו כשלהבת בגחלת, והשמר לך מג’ דברים האחד הוא ריבוי שלא תאמר במקום שיש אחד יש רבים אמר ליה ואיך תעמידני אפילו בעלה שאין לה סוף וגם אין לה ראשית א”ל דבר הנתפס בהרהור הלב הוא מוגבל לו’ קצוות ד’ פינות ומעלה ומטה, א”כ כל מוגבל יש לו סוף וכל שיש לו סוף אינו שוה לכן עלת העלות אין לו סוף א”כ אינו מוגבל וכיון שאינו מוגבל אין חוץ ממנו וכיון שאינו מוגבל אינו משתנה וכיון שאינו משתנה אין לו סוף וכיון שאין לו סוף אין לו חקירה וכיון שאין לו חקירה אין לו ראשית וכיון שאין לו ראשית אין לו אחרית הוא האל יתברך זהו מערכות אלוהות ר”ל סדר ידיעת האלהית לדעת שהוא נעלם שאין לו חוץ ממנו והוא עיקר הנסתר והנגלה ר”ל נגלה מצד פעולותיו ונסתר מצד נוראותיו… (ובהמשך) א”ל הואיל והם י’ ספירות קדושה אחת היא… (ובהמשך) הם עשר ספירות והק’ כל א’ כלול מעשר”.

וכן הוא לרבי נחוניא בן הקנה בספר הקנה: ”והכהן הוא נאחז מחס”ד וע”כ הוא המברך ונושא את כפיו למעלה ומדביק נפשו למעלה ומייחד השם בלבו ובפיו, וכשנושא את כפיו הם עשר אצבעות אז מייחד ומחבר ומודה כי בעשר ספירות נבראו עליונים ותחתונים”. וכן כתב בספר הבהיר אות קכד: ”ומאי טעמא בנשיאות כפים וליברוך להון בברכה, אלא משום דאית בידים עשר אצבעות, רמז לעשר ספירות שבהם נחתמו שמים וארץ, ואותם העשרה כנגד עשרת הדברות, ובכלל אותן י’ נכללו תרי”ג מצות, ומנה אותם אותיות של י’ דברות ותשכח דאינו”ן תרי”ג אותיות, ובהם כל כ”ב אותיות”.

וכן הוא בספר הייחוד בתחילתו: ”שמות המרכבה העליונה הנקראת שכינה הן הן האותיות האלו המוש”א (נ”א תמוש”א), וארבעים ושתים אותיות חתומות בתחילת האויר, אבגית”ץ הא’, הוא רמז לאחדותו, על מה שנאמר עליו אחד יחיד ומיוחד, הב’, הוא רמז למציאות מפעליו, על מה שנאמר עליו יחיד ומיוחד אחד, הג’, הוא רמז לכוחותיו ממש, שהם כמו לבוש לכבודו, וזהו דכתיב ה’ אלקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת, היו”ד, הוא רמז לעשר ספירות בלימה, שהן כל אחת ואחת עיקר בפני עצמה, והחכמה נשרשת בהן והיא מתגברת ונעלת על כולן, הת’, היא רמז למעלה הנקראת תשובה, שהיא אמצעות ומתאחדת ויושבת בראש, ויונקת כח כולן וכולן יונקות ממנה וכו”’.

וכן הוא בתיקוני זוהר הקדמה דף ו עמוד א: ”ודא עשר ספירות בלי מה דאינון לקבלייהו תרין שמהן יהו”ה אדנ”י ותמנייא אתוון דאינון עשרה עשרה הכף בשקל הקדש”.

וכן הוא בתיקוני זוהר תקונא עשרין ושית דף עא עמוד ב: ”יו”ד ה”א וא”ו ה”א בגימטריא מ”ה ודא איהו עשר ספירות בלימ”ה ואיהו מעיד על יחודא קדישא”.

וכן הוא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מב עמוד ב: ”הכי עלת העלות עביד עשר ספירות וקרא לכתר מקור וביה לית סוף לנביעו דנהוריה ובג”ד קרא לגרמיה אין סוף, ולית ליה דמות וצורה ותמן לית מאנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעא כלל”.

וכן הוא בזוהר רעיא מהימנא כרך ב (שמות) פרשת כי תשא דף קפז עמוד ב: ”פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש, (רעיא מהימנא א) מאן מחצית השקל איהו כגון חצי ההין ודא ו’ ממוצע בין שני ההי”ן אבנא למשקל בה דא י’ עשרים גרה השקל דא יו”ד העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא לא ירבה על י’, והכי אתמר בס”י עשר ספירות בלימה עשר ולא אחד עשר, והדל לא ימעיט, דא צדיק לא ימעיט מעשר כמא דאת אמר עשר ולא תשע, ממחצית השקל דאיהו י’ ”.

וכן הוא בזוהר רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת כי תצא דף רעח עמוד ב: ”לית פקודא דלא אתכלילו תמן עשר ספירות, בתיבה תחתיים שניים ושלישים תעשיה לאכללא בה כהנים לוים וישראלים תיבה שכינה עמהון תורת יי’ איהי רביעית ההין ה’ רביעאה ומשולשת ביה”ו לאשלמא ביה ידו”ד ועשרה דרגין דאתכלילן ביה דאינון יו”ד ה”א וא”ו ה”א לאתקיימא בהו בישראל (דברים ד) ואתם הדבקים ביי’ אלהיכם וגו’ (שם יד) בנים אתם ליי’ אלהיכם”.

וכן הוא בתיקוני זוהר הקדמה דף ג עמוד ב: ”זכאה איהו מאן דלביש מלכא ומטרוניתא בעשר ספירן דבריאה דכלילן בשם יאקדונק”י כשמיה כן לבושוהי ומאן דתקין ליה סוסיא דאתמר בה לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי דאיהי מרכבה דיליה דביומי דשבתות ויומין טבין איהו לביש לבושי מלכותא דאינון עשר ספירות דבריאה וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכייא דמשמשי לון לעשר ספירן דבריאה דעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחייו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון וחייהון חד לאו אינון וגרמיהון חד ועלת על כלא הוא נהיר בעשר ספירות דאצילות ובעשר ספירות דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכייא ובעשר גלגלי דרקיעא ולא אשתני בכל אתר”.

וכן הוא בזוהר חדש תיקונים כרך ב דף סא עמוד ב: ”עשר ספירות דאמר בעל ספר יצירה עשר ולא ט’ ולא י”א כגוונא דעשר אתוון דשמא מפרש דלא לאוספא עלייהו יותר מעשר ולא למגרע מנייהו. וחושבן דעשר אתוון אלין אינון מ”ה. כח דיליה אינון כ”ח אתוון דאינון תולדין דעשר אלין ואינון יו”ד וא”ו דל”ת. ה”א אל”ף. וא”ו אל”ף וא”ו. ה”א אל”ף. עשר אתוון לקביל עשר אצבען”.

וכן הוא בבמדבר רבה פרשת נשא פרשה יד: ”אדם ונח שניהם קבלו מצות והיו צדיקים הוי סולת בלולה בשמן למנחה, כף אחת וגו’ כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם וכנגד עשר ספירות בלימה, וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח, וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם, וכנגד עשרת הדברות, וכנגד עשרה שליטים שבאדם, וכנגד עשרה תולדות שבתורה, וכנגד עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה נסים על הים, וכנגד עשרה בריתות האמורות בפרשת מילה”.

וכן הוא במשנת רבי אליעזר פרשה יד עמוד 268: ”בי תחלתה, בראשית, למד בסופה, לעיני כל ישראל, שתים ושלשים. כנגד שתים ושלשים נתיבות פלאות החכמה שהעולם מתנהג בהן, שאי אפשר לעולם אלא בהן. ואלו הן עשרים ושתים אותיות ועשר ספירות”.

וכן הוא באוצר המדרשים (אייזנשטיין) אצילות עמוד 68: ”תנינן בספר יצירה לאברהם אבינו ע”ה עשר ספירות בלימה, מאי בלימה, כמה דאת אמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ”ו) שאין שום דמיון ודמות הוי בלימה אלא מעשה אצבעותיו של הקדוש ברוך הוא, והם כלי אומנות של הקדוש ברוך הוא”.

וכן הוא בילקוט שמעוני מלכים א רמז קפה: ”עשר באמה משפתו אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד”.

וכן הוא בספר שער הניקוד וסוד החשמ”ל לרבי יוסף גיקטליא: ”חזר גלגל המעלות להתאחז בכתר, כמו שאמרו עשר ספירות בלימה קשור ראשן בסופן ואחריתן נעוץ בתחילתן, וזהו סוד הייחוד האמתי השלם ית’ שמו וית’ זכרו”.

וכן הוא באבן עזרא פרשת שמות: ”ומדרך אחרת הם עשר ספירות בלי מה, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה. והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה. ושם העשרה כוללם עם היותם מספר ראשון”. וכן ציין בפירושו על דניאל פרק א: ”וכל – זה יורה כי נבוכדנצר היה יודע חכמות וימצא כל אחד מאלה ארבעתם יודע עשר ידות על כל חרטום ואשף ויתכן היות עשר לשון רבים כמו מעשרה שליטים בעבור כי עשרה סך חשבון ובעל ספר יצירה אמר עשר ספירות בלי מה והחרטומים אינם האשפים כי הנה כתוב לקרוא לחרטומים ולאשפים ושם אפרשם”.

וכן הוא ברמב”ן פרשת בראשית בהתחלה: ”וכוונתם זו, שמלת בראשית תרמוז כי בעשר ספירות נברא העולם (עיין ספר יצירה א יד), ורמז לספירה הנקראת חכמה שבה יסוד כל, כעניין שנאמר (משלי ג,יט) ה’ בחכמה יסד ארץ”. וכן ציין בפרשת בשלח יז,יב: ”ועל דרך האמת, נשא עשר אצבעות לרום השמים לרמוז על עשר ספירות לדבקה באמונה הנלחם לישראל, ובכאן נתבאר ענין נשיאות כפים בברכת כהנים וסודו”.

וכן הוא בריקאנטי פרשת בראשית אות ד: ”אלה תולדות השמים וגו’ יי’ אלהים. נשתתפה מדת רחמים עם מדת הדין, ולא הזכיר השם הגדול בכל מעשה בראשית עד השלמת הבנין, כמו שאמרו רז”ל הזכיר שם מלא על עולם מלא, כי השם רומז להשלמת הבנין, היו”ד לעשר ספירות שני ההין ה”א כנגד ה”א, והוי”ו בנתים רמז לשש קצוות, גם במילואו יש בו עשרה אותיות כנגד העשר ספירות יו”ד ה”א וי”ו ה”א”. וכן ציין בפרשת נשא: ”ועתה אפרש ברכת כהנים. כבר ביארנו כי האדם כלול מן העליונים, ועשר אצבעות שביד האדם רומזים לעשר ספירות בלימה, ועל כן הם ה’ כנגד ה’, כדאיתא בספר יצירה [פ”א מ”ב] עשר ספירות בלימה ה’ כנגד ה’, לכן כשהכהן הוא מלאך יי’ צבאות הוא מדביק נפשו למעלה ומייחד השם בלבו ובפיו והוא נושא את כפיו לרום השמים ומראה כוונתו רצויה, ומחבר ומייחד הי’ ספירות בנושאו עשרה אצבעות לרום השמים, ומורה כי בי’ ספירות נבראו שמים וארץ והוא כלול מהם ומברך את ישראל והקב”ה מסכים להם הברכות, זהו מאמרם ז”ל [ירושלמי מגילה פ”ד ה”ח] שאסור להסתכל כשהכהן פורש ידיו שהשכינה שורה בין ידיו”.

וכן הוא ברבינו בחיי פרשת בראשית על הפסוק ויבדל אלהים בין האור ובין החשך: ”ועל דרך הקבלה. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, יש בכתוב הזה סוד עשר ספירות, והשמים והארץ הם השמים והארץ העליונים שאינם מכלל הגלגלים והם הנקראים שמי קדם, וארץ החיים. ומלת ”בראשית” תרמוז אל החכמה כענין שכתוב: (תהלים קיא, י) ”ראשית חכמה”, וכן הבי”ת רמז לחכמה שהיא שניה בספירות, והרי לך מלת ”בראשית” האות הראשונה והמלה הם עדות על החכמה, ולפי שהכל נמשך ונאצל מן החכמה באה הבי”ת רבתי ואף על פי שהיא שניה בספירות”. ועוד שם בהמשך: ” ודע והבן כי עלת העלות למעלה מן הכתר, וזהו מאמר ספר יצירה: עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, פירוש ”עשר ולא תשע”, שהרי הכתר יש לחשוב מן הכלל, לפי שכל שאר הספירות נמשכות ממנו כי הוא מקור נובע שהכל תלויין בו”.

וכן הוא באברבנאל פרשת נשא פרק ז ד”ה ובמדבר סיני: ”כף אחת עשרה זהב כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם בהם וכנגד עשר ספירות בלימה וכנגד עשרה דורות שהיו מאדם ועד נח וכנגד עשרה דורות שהיו מנח ועד אברהם”.

וכן הוא בכלי יקר פרשת יתרו כ,א: ”והיו דברות אלו עשרה, להורות כי עליהם העולם עומד שנברא בעשרה מאמרות כדי לגלות הוויות עשר ספירות בלי מה, ועוד כדי להפרע מן הרשעים וכו’ כי אומרים לרשע רע, היה לך ליתן לב שלא בחנם נברא העולם בעשרה מאמרות, אלא לפי שקיומו תלוי בעשרת הדברות הכוללים כל התורה כמו שפירש רש”י סוף פרשת משפטים (שמות כד יב) ואם כן בעברך עליהם אתה מאבד עולם מלא ובסיבה זו ראוי להפרע מהם”.

וכן הוא בספר העיטור בהקדמה: ”תורת ה’ תמימה משיבת נפש. עדות ה’ נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה’ ישרים משמחי לב. מצות ה’ ברה מאירת עינים. יראת ה’ טהורה עומדת לעד. משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו. בשלשה ספרים. ספר ספור וספר. נתיבות פליאות חכמה. אורחות התבונה והמזמה. דרכי הדעת והערמה מסילה העולה בית אל הפונה לשכם מעלות הקודש מסילות שערי האמת ופתחי הצדק אמרות ה’ אמרות טהורות המבשרות צבא רב בם חקק וצרף וזקק וברא כל בעשר ספירות. לכונן מיסד ארץ והליכות. חוג שמים וכל צבאם. ויצר את האדם לעבדו ולברכו ולהודו. ברוך שמו וברוך כבודו”.

וכן הוא באברהם חיים שור בתורת חיים מסכת סנהדרין דף מו עמוד א: ”ונראה כי זה סוד יו”ד גדולה דועתה יגדל נא כח ויו”ד קטנה דצור ילדך תשי רמז שבזמן ישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח גדול בעשר ספירות אשר האציל הקדוש ברוך הוא ממנו יתברך להנהיג בהן עולמו וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח עשר ספירות ועוד נראה דיו”ד קטנה דתשי רמז לעשר מסעות שנסעה שכינה מכרוב למפתן ממפתן וכו’ ותשי מלשון טלטול דויתשם ה’ תרגומו וטלטלינון”.

וכן הוא במהרש”א חידושי אגדות מסכת יומא דף לט עמוד ב: ”וכבר אמר [אנא] השם כו’. לכאורה דלאו מלתא באנפי נפשיה הוא אלא שהוא מוסב אדלעיל ונראה הא דמזכיר כהן גדול את השם עשר פעמים ביום זה העשירי הוא ע”ש עשר ספירות ועשר קדושות אשר זו למעלה מזו וע”פ כוונה זו היה הכהן גדול ג”כ כשמזכיר בשם י’ פעמים זה אחר זה היה אומר בהרמת קולות י’ זו למעלה מזו וע”ז אמר דכ”כ היה מגביה ומרים קולו בהשם עשירי עד שהיה נשמע קולו ביריחו שהיה רחוק מירושלים י’ פרסאות דהשתא בכל א’ מהזכרת השמות היה מגביה קולו יותר משלפניו”.

אם כן בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל. והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות.

אמנם בכתבי האר”י ז”ל במקומות רבים נאמר שדעת היא ספירה גם כן מכלל הספירות כמו גם הכתר, ושהספירות הן י”א, אחת עשרה.

כגון זה נאמר בספר עץ חיים שער ל שער הפרצופים פרק א מ”ב: ”והרי אמרנו כי בחול אין לז”א רק ב’ כלים לדעת אחור ופנים לבד שהם ב”ן וס”ג ובשבת ע”ב ס”ג והם הם אותן הנזכר בג’ כלים בספירת דעת”. והניסיון לא לספור דעת כשיש כתר או כתר כשיש דעת לא מהווה פתרון לסתירה, בוא וראה זאת בספר שער הכוונות דרושי הקדיש דרוש א: ”ואע”פ שבתיקונים אמרו דאימא מקננא בכורסיא בג”ס ואנו אמרנו שהם ד’. הענין הוא כי ספירת הדעת איננה נכנסת לעולם בחשבון הי”ס כנודע לפי שהוא נעלם מאד וגנוז בין החכמ’ והבינ’ ולכן לא הזכירו שם רק ג”ס בלבד אבל ד’ הם גם אל תחשוב כי התנה”י עצמן דמל’ דאצילות הם הם היורדין ומתלבשים בסוד כסא בהיכל ק”ק דבריאה אמנם הם אורות נמשכין מהן ונעשין מוחין בעולם דבריאה כנז’ והרי איך מן התנה”י דז”א דאצילות נתהוו ד’ אורות מוחין דנוקבא וכל מציאות הי”ס אשר בה ולפי שלעולם הוא שיעור קומתה בד’ ספירות הנז’ לכן גם ממנה נתפשטו ונתהוו מתנה”י שבה ארבע אורות ונתלבשו בהיכל ק”ק דבריאה ונעשו שם בחי’ הכסא שהיא נשמת הבריאה כנז’ ואלו הד’ אורות מאירים בד’ ההיכלות שבהיכל ק”ק אשר ה”ס ד’ מוחין של בריאה”. וכן הוא במאות מקומות אחרים.

הרי הוכחנו קיום הסתירה מתורת האר”י ז”ל לכל האמור בתורה שבעל פה בדברי חז”ל ובדברי המפרשים מדור דור במספר הספירות בתורת משה רבנו.