אין מיתה באלוהות

לא תתכן מיתה, נפילה ושבירה באלוהות

כל מה שברא הקב”ה הוא ברא בשלימות, וכמה שנאמר בספר בראשית א,לא: ”וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי”.

בספר הזוהר נאמר שכל העולמות הם בשלימות, שלכן השליט את האדם התחתון על כל מה שנברא בעולם, בגלל שאדם העליון שולט על הכל. ולכן רמז בפסוק זה שבע דרגות, שיש בו שבע דרגות עליונות שנקרא בהם אדם שלמעלה והשתלם בהם. ושבגלל כך נברא האדם בצלם עליון, כדי לתת לו שפע מאותו מקום שנקרא חסד, וכפי שמובא בהקדמת ספר הזוהר דף יא ע”א: ”ותא חזי עד לא אשלימו אינון שבע דרגין יומין עלאין לא אשתלים אדם לעילא. כיון דאשתלים לְעילא אדם עלאה, אשתלים לתתא אדם תתאה. וכלהו עלמין בשלימו. בגין כך שלטיה לאדם תתאה על כל דאתברי בעלמא בגין דאדם עלאה שליט על כלא. ובגין כך רמז בהאי קרא שבע דרגין. דאית ביה שבע דרגין עלאין דאקרי בהו אדם דלעילא ואשתלים בהו. בגין כך נעשה אדם בצלמנו, לְמיהב ליה שׁפע מההוא אתרא דאקרי חסד”.

וכתב הרמ”ק בפרדס רימונים שער ב פרק א: ”אין אפיסת כח ותחלת כח יפול באצילות כי האלוהות לא יוצדק בו חסרון כח ח”ו כי הוא שלם תכלית השלימות”.

ובנוגע לעניין ז’ מלכים האמורים בתורה שמתו, ככתוב בספר בראשית פרק לו,לא-לט: “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית: וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה: וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר: וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב”, נאמר בספר הזוהר ספר בראשית פרשת בראשית דף כג,ע”ב שהקדוש ברוך הוא היה במחשבתו כל הדורות שהיה בונה, ונחרבו קדם שנבראו, וזה לשונו: ”אמר ליה והא בונה עולמות ומחריבן קודם דאתברי עלמא הוה? אלא מגיד מראשׁית אחרית, דקודשא בּריך הוא הוה במחשׁבתיה כל דרין דהוה בונה ואתחריבו קודם דאתבריאו”. כפי שרואים הכל היה במחשבה בלבד, ולכן לא הייתה שום נפילה ושבירה באלוהות, חלילה.

גם הרמ”ק מסביר בספריו פרדס רימונים, אור יקר, ואילימא רבתי שכל מה שיעלה במחשבה מיד היא פעולה בסוד המחשבה, ושכל רוחניות המציאות ייקרא בניין עולם, ואחר שאין אותו מציאות הוא מציאות מתקיים אז ייקרא חורבן, ולא שמחריבן ממש אלא שאין אותו המציאות התהוה, לסיבה שאין דקות אותה מחשבה פועלת למטה המציאות המתקיים.

רק לדוגמא בעלמא נביא חלק מדבריו בספר פרדס רימונים שער ה פרק ד: ”ואלה המלכים אשר מלכו, פי’ כוחות הדין אשר עלה במחשבה להתאצל, לא נאצלו ולא נתגלו מפני דקות החכמה ולכן נאמר בהן וימת, דהיינו העלם. וכן פי’ הרשב”י באדרא לקמן, ואמר שאין הכונה שנתבטלו ח”ו אלא שנעלמו עד שנתאצל האצילות ומשם נתגלו העולמות האלה במקום הראוי כדרך הספירות, כי היו מתגלות בכתר ואח”כ בחכמה ולא נתקן שם האצילות עד שנאצלו אל מקומם ואל שורתם כראוי. וענין וימת וימת הוא העלם עולם הדין ושורתו שלא היו באפשרות להתגלות מפני תוקפו”.

הרי מוכח דלא שייך באלוהות לא נפילה, לא שבירה ולא חסרון אחר כלשהו.

אמנם בכתבי האר”י ז”ל ביסודה של תורתו נקבע שעולם האלהי מת וכלים האלהיים נשברו, ושאדם נברא כדי לתקנם.

אפשר לראות זאת בספר עץ חיים שער הכללים פרק א: ”והנה כשיצא אח”כ אור מבינה לו”ק תחלה יצא הדעת ואח”כ נתבטל וזהו המלך הראשון שהוא בלע בן בעור. אח”כ יצא חסד וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג”כ וירד למטה ואח”כ יצא גבורה וכן כל הז’. ואלו הם ז’ מלכים שמתו שנאמר בהם וימת וימלוך תחלה מלכו ואח”כ מתו ונתבטלו הז’ כלים אלו שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה… ואע”פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם הז’ מאנין תבירין מחסד עד מל’ והוצרכו תיקון. הנה חו”ב ג”כ הוצרכו תיקון כי הלא בינה היתה תחלה מקלת האור אב”א כי לא היתה יכולה לסבול פב”פ ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה וזה המיעוט נפל למטה”. וכן בספר שער המצוות פרשת עקב: ”דע, כי בתחילת האצילות נאלצלו ז’ המלכים הנודעים, וכאשר מתו וירדו למטה מעולם שהוא עתה נקרא אצילות, הנה בהם היו כל העולמות וכל הנבראים כולם, ובהם היו כלולים ד’ עולמות אבי”ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה). ולכן כאשר חזרו ונתקנו והובררו מן הסיגים המעורבים בהם, לא הובררו בפעם אחת ובבת אחת, אמנם בתחילה הוברר כל מה שהיה בהם מחלק עולם האצילות בלבד, והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה ממנו עולם האצילות, והיותר גרוע ממנו נעשה עולם הבריאה, ואח”כ הוברר היותר גרוע ונעשה יצירה. ואחר כך הוברר היותר גרוע, ונעשה עולם העשיה, ויותר גרוע ממנו שלא יכל להתברר הוא נשאר בתוך הקליפות בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י”א סמני הקטורת. והנה מכל בחינות אלו הנזכרות נשארו בחינות מהם בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר אז, והנה הם מתבררים מאז ועד עתה, עד ביאת המשיח”.

וזה מה שנמצא בספר שער ההקדמות בעניין מ”ן דרוש כז: ”כל ענייני תפילותינו ומצוות שאנו עושים הוא כדי להעלות את רפ”ח ניצוצין שנשארו מן ז’ מלכים שמתו וירדו למטה, ועתה אנו מעלים אותם משם למעלה…, וכאשר יושלמו כולם לעלות ולהיתקן, אז יבוא המשיח ויתקיים הכתוב: בלע המות לנצח, כמבואר במקומו”. וכן בספר מבוא שערים ש”ב ח”ג פ”ח: ”והנה כל מה שאנו מבררים תמיד בתפילותינו מיום בריאת האדם עד ימות המשיח, הכל מאלו בחינות של המלכים הנתונים תוך הקליפות, ויש בחינות המתבררים בכל יום, אף גם עתה, הנוגעים לאצילות, ויש לכל עולם מבי”ע, ויש לנשמות, וכן כיוצא בכל הפרטים. ובהשתלם כל החיות והטובה והקדושה לצאת מתוכם, וישארו סיגים גמורים, אז כתיב: בלע המות לנצח, הם סטרא אחרא הנקרא מות על שם היותם סיגי המלכים המתים”.

האם יש מיתה בעולם האלהי? האם תתכן שבירת כלים האלהיים? ויותר מכל קשה איך אנחנו בני אדם הזאטוטים יכולים לתקן את האלוהות???

כמובן שלא, חלילה! הרי הוכחנו קיום בתורת האר”י ז”ל עניין נפילה ושבירה וחסרון באלוהות.