מי חיברה

אין הוכחות שקבלת האר”י ז”ל אכן מהאר”י ז”ל

מאז שתורת האר”י ז”ל קיבלה תאוצה ועד זמננו זה היו רבים בעם ישראל אשר לא האמינו בה.

כגון הגאון רבי אליהו מוילנא, כמה שהעיד הרב עובדיה יוסף ביביע אומר ח”ב או”ח סימן כה אות יב: ”וידועים דעת החיד”א בברכי יוסף סימן מו ס”ק יא שכתב: כי אף שקיבלנו הוראות מרן, קים לן דאלמלא ראה מרן דברי קדוש רבינו האר”י ז”ל גם הוא היה מורה לברך וכו’… ואנכי בעניי לא זכיתי להבין מנ”ל לרבנים הנ”ל אמדנא זו בדעת מרן, שאילו היה רואה לדעת רבינו האר”י ז”ל היה פוסק כן ?והרי, עם כל הכבוד לרבינו האר”י ז”ל עטרת בראש כל אדם, אנו קיימא לן לא בשמים היא, ומהיכא תיתי להניח דברי הפוסקים המפורסמים ולתפוס דברי רבינו האר”י ז”ל הלכה למשה מסיני? ועיין בהקדמת הרמב”ם לפירוש המשניות שכתב שהנביא שיסבור סברא, ויסבור כמו כן מי שאינו נביא סברא… שאין לשמוע לדעת הנביא, ואפילו אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע שיהיו סוברים סברא אחת, ואלף חכמים ואחד יסברו היפך הסברא ההיא, אחרי רבים להטות והלכה כדברי אלף חכמים וחכם, וכדעת האלף נביאים הנכבדים. ואם כן, אף רב גובריה וחיליה דרבינו האר”י ז”ל כחד מן קמיא, מ”מ כשיש פוסקים ראשונים שאומרים להיפך והם הרוב, אזלינן בתר רובא. וכל שכן לפי מה שכתב בספר אגרות התניא דצ”ז ע”א בשם הגר”א שאין מאמין בקבלת רבינו האר”י ז”ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז”ל, רק מעט מזער מפי אליהו ז”ל והשאר מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה… ואם כן, מה כל החרדה הזו להניח דעת כל הפוסקים וכללי הדינים מפני סברות רבינו האר”י ז”ל”.

אכן אומר רבי שניאור זלמן מליאדי באגרות התניא: ”וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ”י אינו מאמין בקבלת האר”י ז”ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז”ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז”ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה וכו’, וגם הכתבים נשתבשו מאוד”.

וכגון הסופר הגדול שלמה מימון, את דבריו הובאו בספר חיי שלמה מימון, תל-אביב תש”ב, עמ’ 110: ”יש שתי שיטות ראשיות בקבלה: שיטתו של רבי משה קורדובירו ושיטתו של רבי יצחק לוריא. הראשון הוא ריאלי יותר מן השני, זאת אומרת, הוא מתקרב יותר ממנו אל השכל. ואולם השני הוא פורמלי יותר מן הראשון, כלומר בנין שיטתו משוכלל משלו. המקובלים החדשים מעדיפים את השני על הראשון, לפי שרק הקבלה שאין בה כלום מן התבונה חשובה בעיניהם קבלה אמיתית… מסתבר מאיליו, שמצאתי טעם בשיטת הקבלה של רבי משה קורדובירו יותר מאשר בזו של האר”י ז”ל, אלא שלא נועזתי לגלות את דעתי בעניין זה מן השפה אל החוץ”.

כל הספרים בקבלת האר”י ז”ל אשר בידינו נכתבו בעיקר על ידי רבי חיים ויטאל, אמנם הוא הסתירם מרבני הדור ומסרם לבנו שמואל ויטאל אשר עסק בעריכת והוצאת כתביו לאור לאחר פטירת אביו. נמצאנו למדים שהאר”י ז”ל סיפר לרבי חיים ויטאל שנגלה לו אליהו ומסר לו סודות התורה, אמנם האר”י ז”ל נפטר לאחר מספר חודשים. מסופר שאחר פטירתו רבי חיים ויטאל התחיל לכתוב ולפענח את מה שקיבל ממנו בעל פה. רבי שמואל ויטאל סיפר שאביו מסר לו את כתביו וביקש להסתירם ולערוך אותם.

כפי שרואים הכל כאן מבוסס על הסיפורים והסתרות, האם כך היא דרכה של תורה? ומי יוכיח שאכן שער הכוונות ועץ חיים ושאר כל הספרים הם מהאר”י ז”ל, שמא לאו, וכל חכמתו נאבדה מאתנו?

אנחנו עם היהודי מאמינים בני מאמינים מדור דור מאמינים בה’ יתברך ובתורתו הקדושה שניתנה לנו משמיים במעמד הר סיני על ידי משה רבנו שקיבל אותה מפי הגבורה. קיבלנו את התורה לא דרך סיפור אלא בפועל שנאמר: ”כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי” (פרשת ואתחנן).

קיבלנו את התורה לא בהסתרה אלא בפני כל העולם ברעש גדול שנאמר: ”וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּֽחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּֽמַּֽחֲנֶֽה” (פרשת יתרו). התורה כבר ניתנה לנו משמיים במעמד הר סיני ומאז לא בשמיים היא אלא אצלנו. למה שנאמין לתורה חדשה אשר מבוססת על סיפורים והסתרות, וגם נוגדת לתורה שלנו?

ולכן נביא עדות נאמנה על מקובלי אטליא דאז שלא ידעו ולא הבינו את סודות התורה כמה שהעיד הרמ”ק באור יקר בתיקונים כרך ג עמ’ רד: ”אסור לגלות סתרי תורה לגוי וכו’ ח”ו שלא להכניס צלם בהיכל הפנימי, שלא לטמא ההיכל וינסך לון לע”ז, כמו שהחריבו השועלים כרם ה‘ צבאות עתה בארץ אטליא שלימדו הכומרים חכמת הקבלה והוציאוה למינות בעוונותינו, וארון ברית ה’ החכמה בעצמה הסתירה עצמה, וברוך מי שזיכנו שלא הם ולא הגויים יודעים בין ימינם ושמאלם אלא כבהמות נדמו, שסוף סוף אינם נכנסים אל התוך אלא צפצופי עופות”.

הרי הוכחנו מכל וכל שאין חיוב להאמין בתורת האר”י ז”ל, וגם שאין הוכחות שהיא שייכת לאר”י ז”ל.