אין חסרון באלוהות

לא ייתכן חסרון באלוהות

כתב הרמ”ק בספר פרדס רימונים שער ג פרק ז: ”נאמר בזוהר: אתר דשרותא אשתכח, פירוש מקום התגלות האצילות והיותו נמצא אלינו ר”ל כי אע”פ שתחילת האצילות הוא מכתר עליון שהוא אריך אנפין עכ”ז הוא נעלם ואינו מתגלה לרוב העלמו, ותחילת התגלות דאצילות הוא מז”א שתחילתו החכמה והוא נקרא שירותא לפי שהוא תחילת הגלוי ואמר כי אצילותה ומציאותה במציאות הוא מאריך אנפין שהוא הכתר. וז”ש אתר דשרותא אשתכח פי’ מקום שהחכמה נאצלה ונמצאת ונגלית הוא מעתיקא קדישא ר”ל כתר אריך אנפין הנקרא עתיקא קדישא”. וכן כתב בספר אילימה מעיין עין כל הארץ תמר רביעי פרק מה: ”וכך הוא בכלים שמסוד תיקוני דיקנא יתפשט ניצוצא להאציל החכמה רישא דזעיר אנפין”, וכן כתב בספר אילימה מעיין עין שמש תמר ב פרק ב: ”ועתה הם ג’ בחינות במציאות וכו’… ומה שימצא חכמה ובינה בכלל זעיר אנפין ובכלל הספירות כך הוא והכל צודק”, וכן הוא במקומות האחרים בספריו.

ז”א, זעיר אנפין, הוא מושג הנהגה שניה בעל ח’ ספירות, ואין מציאות ז”א ללא חכמה ובינה, הוא שלם בחכמה ובינה תמיד.

וכן הוא בספר הזוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמו עמוד ב: ” י”ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט’ דאתגליין מזעיר אנפין (ס”א בז”א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ”ב אתוון גליפן”.

הרי שתחילת התגלות ט’ ספירות, שלמטה מספירת הכתר, הוא בז”א מהחכמה ולמטה.

וכן הוא בספרא דצניעותא כמה שמובא בזוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסב עמוד א: ”תאנא ברזא עלאה בספרא דצניעותא ג’ חללין דאתוון רשימין אתגליין בה בגולגלתא דזעיר אנפין ותנינן ג’ מוחי אינון דסתימו באינון חללין ומשירותא (ס”א וממשיכותא) דמוחא עלאה סתימאה דעתיקא קדישא דאתמשיך בההוא ז”א אשתכחו ד’ מוחי, ואלין ד’ מוחין (ס”א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) משתכחין ומתפשטין (ס”א בכלא ואינון וכו’) בכל גופא ואינון ד’ ריהטי דארבע בתי דתפילין דאנח קודשא בריך הוא ובגין כך בעי בר נש לאנחא בכל יומא בגין דאינון שמא קדישא עלאה באתווי רשימן”. וכן מסביר הרמ”ק בספר אילימה מעיין עין שמש תמר ב פרק ז: ”הנה לעיל בפרק א’ ב’ התהלכתי לפשר דברי רבי שמעון באידרא ודבריו בשעת פטירתו בעניין גולגלתא (דז”א) ופירשתי שסוד התפילין על המוח (דז”א) יורה שיש בחינת חכמה ובינה על סוד מוחא דזעיר אנפין”.

הרי שלז”א ישנם את ד’ המוחין מתחיל מחכמה, ושלכן הוא מניח תפילין, בחינת הכתר, כדי למשוך האור העליון של הכתר בנוסף לבחינות הקיימות.

וזה לשון הזוהר האדרא זוטא כרך ג (דברים) פרשת האזינו דף רפט עמוד א: ”כל תקונין דעתיקא קדישא במוחא שקיט וסתים מתתקנן, וכל תקונין דזעיר אנפין בחכמה תתאה מתתקנן דכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית”.

הרי נאמר להדיא שבחינת חכמה בז”א היא העיקר, ואין מציאות ז”א בלא חכמה.


אמנם בכתבי האר”י ז”ל במקומות רבים נאמר שז”א הוא ו”ק חסר מוחין דהיינו חסר ספירות חב”ד. נאמר גם שאנחנו חייבים להגדילו להשלימו ע”י הכוונות.

כגון זה נאמר בספר עץ חיים שער הכללים פרק ד עיבור ב’ והגדלת השלישים: ”ועתה נבאר בחי’ הג’ של הגדלות כי להגדיל אברים של קטן זה שהם קטנים כקרני חגבים צריך שיכנסו נה”י דאמא תוך ו”ק דז”א ואז פרק עליון דנצח אמא מתחבר עם ב’ פרקין של חסד ז”א ועולין עד רישא דז”א ונעשית חכמה שלו מג’ פרקין ופרק אחד דהוד אמא מתחבר עם ב’ פרקין עלאין דגבורה דז”א ונעשית בינה שלו ג”כ מג”פ בראש הז”א”. ובספר עץ חיים שער כה דרוש ששי: ” נתעלה זה חצי ת”ת התחתון דא”א שהם היו אז בחי’ חב”ד ונעשו בחי’ כתר לבד לז”א ושם בזה הכתר עלו ב”ש חסד דת”ת הנ”ל שעלו בכתר להגדילו ואח”כ מהו”ק דז”א שהיה לו בעת היניקה נתפשטו והיו לו לט”ס כנ”ל ע”י הגדלת החסדים והרי נשלמו י”ס דז”א ואח”כ בתוכם נכנסו המוחין העליונים הנ”ל שהם צ’ דצלם. והנה לעיל בארנו ענין ו”ק דז”א איך נעשו ט”ס אחר כניסת המוחין ע”י ט”פ דנה”י דתבונה. וזהו פי’ ב’ כי הנה ע”י אלו החסדים המגדלין האילן שהוא ז”א אילנא דחיי היתה הגדלתו באופן זה ג”כ לבד מהגדלת של החסדים והמוחין בעצמן שנכפלין כנ”ל גם הגדילו גופא דז”א כנודע”. מושג גדילת ז”א משקף כל כתבי האר”י ז”ל ומתבטא בעניין הכוונות, וכמובא בשער הכוונות ובסידור הרש”ש. רק לדוגמא בעלמא נביא דברי הספר שער הכוונות בדרושי ציצית דרוש א: ”בעניין הציצית דע כי ענין הציצית הוא בחינת אור המקיף כנודע אצלינו כי יש א”מ ויש א”פ וכבר ידעת כי ז”א בהיותו בתוך אימא בסוד העיבור לא היה אלא בבחינת שש קצוות בלבד ג’ כלילן בתלת ולא היו אז בו לא בחינת ראש ולא בחינת זרועות אלא גוף א’ פשוט בלבד וכנגד זה הוא הציצית הקטן שאין מתעטפין בו לא את הראש ולא את הזרועות אבל הציצית הגדול המעטף את הראש הוא בחי’ אור המקיף דז”א כשהגדיל ונעשו לו י”ס גמורות ונתפשטו ראשו וזרועותיו”.

וכיוון שאנו משייכים מושג ז”א להשם הקדוש ברוך הוא יתברך שמו, אז מדברי האר”י ז”ל יוצא שהקדוש ברוך הוא לא שלם כי חסרים לו מוחין, ושיש לו גם גוף שצריך לגדל אותו אחרי ההיריון של אמו, כשהוא נולד.

הייתכן שהשם ברוך הוא יכול להיות בלי מוחין? הייתכן שנולד מאמו? ומי היא אם של השם? האם זה לא מזכיר לכם משהו???

איך ייתכן שיש חסרון באלוהות, חלילה? ויותר קשה הוא איך אנו החסרים יכולים להגדילו להשלימו ע”י הכוונות? האם לא נהפוך הוא?

כן נהפוך הוא שרק הוא יתברך השלם משפיע ומתקן אותנו החסרים ע”י קיומנו מצוות התורה שלכך ניתנו לנו!

הרי הוכחנו קיום הסתירה מתורת האר”י ז”ל לכל האמור בתורת הסוד דתורה שבעל פה ממשה רבנו, והראנו קיום מושג חסרון באלוהות בתורת האר”י ז”ל אשר הוא לא רק מוזר אלא זר לעיקרי האמונה היהודית אשר קובעת שהשם יתברך אין בו חסרון כי הוא שיא השלימות.