התודעה המשיחית

התודעה המשיחית

לא נמצא אחד מרבנן חכמי ישראל שקרא לעצמו המשיח. אמנם האר”י ז”ל קרא לעצמו המשיח, כמובא בספר שבחי האר”י ז”ל: ”יום אחד הלך הרב עם החברים לגוש אצל ציון שמעיה ואבטליון ועשה ייחוד וכשגמר אמר להם לחברים משמם שיתפללו שלא ימות משיח בן יוסף בימיהם, ומרוב ענוותנותו לא גילה עצמו שהוא המשיח עד יום מותו”.

לא פלא שגם בתורתו בספריו משתקף רעיון משיחיות. כן כותב גם גילי חסקין במאמרו משיחי שקר בעם ישראל, חלק ב: ”שני דורות לאחר הגירוש צמחה קבלת האר”י ז”ל… והייתה קבלה משיחית… שני דורות לאחר האר”י ז”ל, כשתורתו כבשה את הלבבות בכל תפוצות ישראל, קיבלה תורתו דמות של משיח שבתי צבי שמו”.

אכן משיח השקר המוכר והמפורסם ביותר היה שבתאי צבי, שנולד בשנת 1626 באיזמיר שבטורקיה ונפטר חמישים שנים סוערות לאחר מכן. כששבתי צבי נתפס והתאסלם מאות אלפי יהודים מטורקיה ואיטליה ועד רוסיה וליטא חוו משבר גדול. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי.

על בסיס תורת האר”י ז”ל קמו ורבו משיחי שקר רבים, ואף תנועות משיחיות שונות.

זאת ועוד, כשמדברים על הספרות הקבלית של חז”ל רואים את היקף הכתיבה המדהים והשיטתי, אותו ירש הרמ”ק, אמנם היא נבדלת מדרכו של האר”י ז”ל, אשר דבריו נכתבו  על ידי תלמידיו, ולא בדרך שקלא וטריא אלא על ידי קביעת אמירות וסיפור סיפורי מעשה.

האם זוהי דרכה של תורה להאמין באמירות וסיפורים להסתמך עליהם?

הרי הוכחנו שתורת האר”י ז”ל מסייעת לתופעת המשיחיות אשר פוגעת באמונה במשיח אמת והצדק, מייצרת משיחי השקר מה שמביא צרות קשות לעם ישראל.