אין שינה באלוהות

לא תתכן שינה באלוהות

עניין שינה מוזכר בתורה לראשונה בפרשת בראשית ב,כא: “וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה”. וחז”ל הסבירו במדרש בראשית רבה פרשת בראשית ח,י למה השם עשה כן לאדם: “אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב”ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא”.

שינה היא אחת מששים במיתה, כנאמר בגמרא ברכות נז,ב: “חמשה אחד מששים, אלו הן: אש דבש ושבת ושינה וחלום. אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה”. וכן נאמר בספר הזוהר במדבר פרשת פנחס דף רלד,ב: “קיבה, איהו דרגא חד משתין דמותא. ודא אתקרי תרדמה. עסטיראה, דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק, איהו מסטרא דמותא. ולאו מותא. רמזא, חד משתין דמותא”.

נמצא ששינה שייכת אך ורק לנבראים, והיא עניין המיתה, מה שלא שייך להשם יתברך, כי הוא נצחי ומעל הזמן. ולכן דוד המלך אמר בתהלים קכא,ד: “הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל”, כלומר לא ינום ולא יישן השם יתברך הוא שומר ישראל.

וזה משתלב יפה עם מה שכבר הוכחנו לעיל שאין מציאות ז”א ללא חכמה ובינה, דהוא שלם בחכמה ובינה תמיד, וכיוון שעניין שינה הוא סילוק מוחין חכמה ובינה, אז יובן שלא תתכן שינה בקב”ה.

ואם תקשה דהא נאמר בתהלים מד,כד: “עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח”, לא קשיא מידי כי דוד דיבר כדרך בני אדם ותו לא, שכן הסביר רבן יוחנן בן זכאי בתוספתא מסכת סוטה פרק יג הלכה ט: “מעוררין אלו הלוים שאומרים על הדוכן עורה למה תישן ה’, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי: וכי יש שינה לפניו? והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל! אלא כל זמן כאשר ישראל שרוין בצער ואומות העולם שרוין בשלוה כביכול ‘עורה למה תישן’“.

אמנם בכתבי האר”י ז”ל במקומות רבים נאמר שקב”ה ישן. וכתמצא בספר שער הכוונות דרושי תפילת ערבית דרוש ב: “אבל הטלית קטן כבר נתבאר כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות שאז הז”א הוא בבחינת העיבור דתלת כלילן בתלת ולכן נוהג אפילו בלילה לפי שבלילה הז”א ישן בסוד העיבור שחוזר להתעבר בתוך אימא עילאה”. וכן שם בהמשך: ” והואיל ואתא לידן נבאר ענין התרדמה וכו’… הפיל תרדמה על ז”א וענין התרדמה הוא שהמוחין שנכנסו בו חזרו להסתלק ממנו כי הם חיותו ונשאר ישן ונרדם”.

ובספר שער הכוונות דרושי ראש השנה בהקדמה נאמר שהשם יתברך ישן בראש השנה ואנחנו מעירים אותו על ידי קול שופר, וזה לשונו: “ענין השינה ביום ר”ה נלע”ד ששמעתי ממוז”ל שאין לישן ביום ר”ה, לפי שז”א הוא ישן למעלה עד שמתעורר ע”י תקיעת שופר כמבואר לקמן במקומו אשר ז”ס משז”ל כי תקיעת שופר הוא לומר עורו ישנים מתרדמתכם”. ובהמשך שם דרושי ראש השנה דרוש ג מוסיף שז”א ישן כל כך חזק שלא מצליחים להעיר אותו על ידי תקיעות דיום א’ ושלכן תוקעים ביום ב’ כדי שיתעורר סופית, וזה לשונו: “תקיעת שופר גם ביום הב’ דר”ה, אבל הענין הוא כי אעפ”י שז”א נתעורר והקיץ משנתו ביום א’ ע”י תקיעת השופר, עם כל זה כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר שבה בלבד כנ”ל לכן עדיין אין זה התעררות גמור ועדיין חוזר וישן עד יום הב’, שננסרה החכמה שבה כנזכר וירדו שם גבורות דחכמה שבו, וכיון שירדו שם הגבורות דחכמה שבו אז חוזרין לתקוע שופר ביום ב’ ומתעוררין המוחין, ואינו צריך ז”א לחזור ולישן עוד, כי כיון שנתעורר המוח ההוא הנקרא חכמה אין עוד שינה ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימים”.

והלאה בשער הכוונות דרושי חג הפורים דרוש א מצדיק את דברי המן הרשע אשר הביע דעתו שקב”ה כביכול ישן ולכן אינו יכול להושיע את עם ישראל, וזה לשונו: “וזה סוד ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו, והשיב לו המן ‘ישנו עם וכו’, ודרשו רז”ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פנים בפנים ויגאלו ישראל ויבנה בית המקדש לכן התייעצו שניהם, כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן יקדימו הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל כדי שלא ישארו אפילו מתי מעט שיהיו ראוים לגאולה ועי”כ לא יבנה בהמ”ק”.

האם יש שינה בעולם האלוהי? האם ייתכן שקב”ה ישן? ויותר מכל קשה איך אנחנו בני אדם הזאטוטים יכולים להעירו ע”י השופר? כמובן שלא, חס וחלילה!

הרי הוכחנו קיום בתורת האר”י ז”ל עניין שינה באלוהות.

זוהי הוכחה נוספת שקבלת האר”י ז”ל עוסקת באלוהות בדויה ולכן מוגדרת כעבודה זרה.